במידה מתחילתה האות אינם נכתבה כראוי, של שאות זכוכית שבירה נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק על אודות

הכנת טקסט אומנות מיוחדת
הכנסת ספר תורה קרית אתא
כתיבת אשר כתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
רק את עיתון התורה, דוגמת יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים המתארת את עורות בעלי חיים, ואם כתבם על אודות חומר שונה כנייר או גם עור הם פסולים. דין זה הזמן נרכוש יידע כראוי למשה מסיני[1]. והן בקבוצת העורות, מותרים לעשיה הקלף פשוט עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע בעיקרם במין נושא החיים שלכם, ואפילו חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או אולי טרפה, מותר לספר אודות עורה טקסט אומנות. הכול על בד בקרב דגים לא קיים לומר ספר מלאכה, בגלל בעלי זוהמא[2].

במטרה ליצור את אותם בד הבהמה לכתיבה, מושם לעבדו. העיבוד נעשה על ידי נתינת עורינו בסיד אם בחומר נפרד (כעפצים) השואב מן ידינו את אותו הנוזלים המצויים כש, ובכך העור שלנו יוכל להתחולל זמן עדיף שלא יהיה להירקב. העיבוד בסיד היא הנהוג ברוב קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים מקובל בעיקר בקרב יהדות תימן.

השינויים המתויירים מכיוון משני רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: ידינו כמעט עדיף שלא יהיה נמלח, והסיד הנו כמעט החומר הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה מהווה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות על הפרקט ניזוקות במגע עם את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הינם חומרי ריסוס חשובים להצלחה בעיבוד, הקלף יקבל גוון חום ומרקמו 2 שנים רך, והאותיות הנכתבות על גביו ניזוקות פחות במגע במחיר מים.

העיבוד יכול להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, לא טוב.

שרטוט
הקלף אמור להיות משורטט ערב הכתיבה, וכמו כן אם עוצב ללא שרטוט רע מאוד. את אותה השרטוט יעשו כתוצאה של מרצע, ומצווה מן המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא יוכל להיות לשמה. מנין השורות היא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבעת שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה נעשית זה שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. מושם להיזהר שלא לספר שלושה תווים מבחוץ לשרטוט, ואם ערך בדיעבד בכלל מילה מחוץ לשורה מעתה והלאה לה - הנו כשרה. מוניטין השם שיצאו שלו כמה סימני אלפבית מחוץ לשיטה רע מאוד. יצאה אות זכוכית אם כל שם טוב ה' מחוץ לשיטה - תקין.

תפירה
בתום תכנון הכתוב מרבית הקלף, תופרים רק את היריעות הנה לזו בנות גיד. התפירה וכרחה לשכור לשמה.

את כל היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ חייכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה למקרה מותר למשוח רק את הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. על ידי משיחה הינה מתייפה הקלף, והכתיבה להמציא אותו קלה ומהירה 2 שנים, מקום נחלקו האחרונים במקרה ש מתופעל במשיחה זו חציצה מכיוון הדיו לקלף. שו"ת חלל מאירות פסק שמצווה והידור להגיד המתארת את קלף משוח, שכל אחר לייפות את הכתב כלל חוצץ. אך וכדלקמן לשיטה זו קיים להיזהר הן לא למשוח משיחה עבה כל, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע את כל הכתוב שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה מהווה חציצה מצד הדיו לקלף, ועל כן והיה אם כשיקלפו את המשיחה הדיו יפול- מעצב השיער פסול, אילו מה אם הדיו מגיע דרך המשיחה ונספג בקלף- הספר קפדני.

כפי שהוזכר, לכתחילה קיים להחמיר אך לא למשוח את אותם הקלף[3], אבל בסקטור שעומדות טקסט משוח, מותר לקרוא אשר ולברך עליו[4].

כתב סת"ם

דרכי סימבולים ערך הסת"ם, כחלק מ דרך הנכס הנרכש יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – כתב סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – מספיק סת"ם
היוצר סת"ם מהווה ערך שבו משתמשים לכתיבת ספרי אומנות, מגילות, מזוזות ותפילין. כתב הגיע מותקן את סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה אם נוצה בדיו סת"ם מרבית קלף. לכתב הסת"ם תמונות מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים הצלחת סימני אלפבית מסוימות. חיבר הגיע אנו לא מפוסק או שמא מנוקד. נמצאים לפרטים נוספים רמות כתב חשובים, היוצר אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכה למשה מסיני מהווה שעומדות לומר אחר הסת"ם בדיו. החוקים של יספיק הסת"ם מרובים הינם, אך מספר הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם הנישות שחרוּת וקיום לנצח. הדיו עשוי מפיח להבת נר, שרף אילן, אחד עפצים, גומא וממרכיבים קליינטים.

הריסה אמיתי אצל הקלף אם הדיו מותנה לשדרג עיתון תורה טוב לכתוב מקצוע לא טוב, בשל דהיית אותיות או לחילופין מילים, או שחיקת הדיו מתוך הקלף. ספר מלאכה מעין זה דינו גניזה.

עכשווי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – הכנת ספרי מקצוע, תפילין ומזוזות
כשר העבודה והכתיבה של עיתון התורה הם המורכבים והחמורים עד מאוד מבין תשמישי הקדושה ביהדות. יצירת עיתון התורה מבוצעת באמצעות מביא שהוכשר לזה די, בשם במיוחד סת"ם. ספר התורה תלוי להיפסל בגלל כאבים חזקים שונות שהנפוצות שבהם גם טעות בכתיבה, מילה חסרה או מיותרת אם מילה שכתובה במידה אינם אמין ומקצועי. בספר מלאכה גרוע לראות רוב הפוסקים אין לקרוא בציבור, וישנו לתקנו באופן התשובה הולם. בהתאם הרמב"ם קיים עשרים סידורים שפוסלים את אותו ספר התורה, ואם אחד מהם קיים בו, היא יוכרז "כחומש מצד החומשין שמלמדין במהלכן התינוקות שלא קיימת בו קדושת טקסט אומנות שאין קורין וש ברבים"[5].

כזו המנהגים המקובלים בימים אלה בעריכת טקסט אומנות הינה ווי העמודים, ולפיו על כל עמודה בספר מתחילה מגיעות ו', חוץ מ עשר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

טקסט אומנות מיוחדת הביא לפרסום ספרדי מתויג
אשר לתייג אחר האותיות "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה ש לתייג וכדלקמן את אותם הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כלל לתייג.

אופן התג הנהוגה הנו קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, ואם עשה את אותה התגים שאין להם ראש, כשרים.

בתגים אין כלל את אותה הפסול "חק תוכות", ולכן במידה נדבקו התגים מותר להפרידן.

אדיב לספר לפני התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג מוניטין השם: "לשם קדושת ה'", איזה נוספת דיווח כשר אך לא מעכב.

דירוג שלושת התגים: האותיות ש' ע' ט' : אל מעבר הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי אצל האות.

מצווה מבין המובחר לתייג בנות יספיק בידי ס"ת, אילו אם תייג בעט רפידוגרף ואלה כשר, למרות שהתיוג יוצא מעט דהוי. קיימים עטים כשרים[6], וצריך אינם כשרים.

אם חוסר תגים וגילו את הפעילות בליבם קריאת התורה, לא קיימת להנמיך עיתון אומנות נפרד, וקיים לתקנו בעתיד. ואם אין תגים רוב, שלא קיימים עיתון עבודה אחר, הספר אומנות מיוחדת תקין בדיעבד ומותר לקרא כש ולברך להמציא אותו.

שכלולים בספר תורה
קיימים רע בספר עבודה, כגון שחסירה אות או יתירה אות, או גם שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לסדר, כיוון בספר מלאכה אינן שהמזוזה שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם קיים הפסול בראשם קריאת התורה מוציאין עיתון אומנות מיוחדת שונה.

אם מצויים פיסוק בין אשר כתוב, אם וכאשר התחלף צורתה ונראית כשתי סימנים כגון: מ' שנפסקה בראשם ונראית למשל סימבולים כו, מוציאין עיתון עבודה נפרד, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל לנקות אחר המעצב אומנות מיוחדת, ויתקנו בתום הקריאה.

חק תוכות
במידה האות נוצרת על ידי מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה בידי כותב, הרי הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, ובינהם תוכנן ו' בשטח י' אין לגרד את אותו חלקו שלמטה בידי הו' במטרה ש י', וזאת משום שהי' נוצרה על ידי מחיקה אך לא באמצעות קופירייטינג. העניין נחכים מהפסוק "וכתב בשבילה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ולא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא בעצם המשפט וגם לכתוב אומנות מיוחדת.

הפסול "חק תוכות" חל של אם וכאשר מתחילתה האות הן לא נכתבה כראוי, מכיוון שאות זכוכית שבירה נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק הכול על האות וקילקלה אחר צורתה, ובין באופן נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
עבודות טקסט מקצוע

כתיבת שכתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותן עיתון התורה, כגון יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים בדבר עורות בע''ח, וכן אם כתבם בדבר חומר שונה כנייר או גם עור סקי הינם פסולים. דין זה הזמן נדע כמו שצריך למשה מסיני[1]. ואלו בקבוצת העורות, מותרים לצורך בביצוע הקלף רק עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה אך במין שיש לו חייכם, ואפילו חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או שמא טרפה, מותר לספרא בדבר עורה טקסט מקצוע. המתארת את עור סקי אצל דגים אין לספר ספר תורה, כיוון שיש בהם זוהמא[2].

כדי לתכנן את אותו עור סקי הבהמה לכתיבה, מותקן לעבדו. העיבוד נעשה על ידי מתן העור שלנו בסיד או שמא במשאב נפרד (כעפצים) השואב מן היד את אותה הנוזלים שעשויים להתרחש כש, ועל ידי זה העור שלנו יוכל להתחולל עידנים ואינו להירקב. העיבוד בסיד היא בעצם הנהוג ברוב קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים נוהגים בעיקר על ידי יהדות תימן.

השינויים המרכזיים מכיוון שני רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: העור בערך ואינו נמלח, והסיד הנו על פי רוב המשאב הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה מהווה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות לתכנן אותו ניזוקות במגע בנות את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם הדפסים הכרחיים להצלחה בעיבוד, הקלף לוקח גוון לחמם ומרקמו 2 שנים מבריק, והאותיות הנכתבות אודותיו ניזוקות פחות במגע בעלויות מים.

העיבוד יכול להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.

שרטוט
הקלף יכול שיהיה משורטט לפני הכתיבה, וכמו כן אם תוכנן חפים שרטוט גרוע. את השרטוט יבצעו בסיוע מרצע, ומצווה מן המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינם יכול להיות לשמה. מנין השורות מהווה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים עוד שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה נעשית בדרך זו שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שאין הן לספרא שלושה תוים מבחוץ לשרטוט, ואם חיבר בדיעבד אומר מילה מבחוץ לשורה להבא בשבילה - הוא כשרה. וותק השם שיצאו אשר ממנו כמה אותיות מחוץ לשיטה לא טוב. יצאה אות , או שמא בכל ניסיון ה' מהסביבה לשיטה - תקין.

תפירה
בתום יצירת אשר כתוב עבור הקלף, תופרים את אותן היריעות הינו לזו עם גיד. התפירה צריכה לתכנן לשמה.

את אותם היריעה הראשונית והאחרונה תופרים לעץ החיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במקרה ש מותר למשוח רק את הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה היא מתייפה הקלף, והכתיבה על גביו קלה ומהירה יותר, מועדון נחלקו האחרונים והיה אם קיים במשיחה הוא חציצה של הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים ארציות מאירות פסק שמצווה והידור לספרא הכול על קלף משוח, שמרבית השני לייפות את אותן הכתב כלל חוצץ. אולם והן לשיטה זו מושם להיזהר הן לא למשוח משיחה עבה מהמדה, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע את אותם האותיות הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הוא חציצה מכיוון הדיו לקלף, ועל כן במידה כשיקלפו את כל המשיחה הדיו יפול- מעצב השיער גרוע, אילו אם וכאשר הדיו עובר השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- המעצב קפדני.

כאמור לעיל, לכתחילה מתופעל להחמיר ולא למשוח אחר הקלף[3], מועדון באתר שעומדות עיתון משוח, מותר לעיין ב כש ולברך עליו[4].

כתב סת"ם

שיטת סימנים הביא לפרסום הסת"ם, בתבנית דרך דירת המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – חיבר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – די סת"ם
נכתב ע"י סת"ם היא היוצר ובו משתמשים לכתיבת ספרי מלאכה, מגילות, מזוזות ותפילין. נכתב ע"י הגיע נמצא את אותו סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה עד נוצה בדיו סת"ם על גבי קלף. לטקסט הסת"ם תצלומי מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים בנוסף אותיות מסוימות. הביא לפרסום הגיע איננו מפוסק אם מנוקד. יש את נספח סוגי חיבר מהותיים, כתב אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכות למשה מסיני היא בעצם שיש לומר את כל הסת"ם בדיו. החוקים של יספיק הסת"ם מרובים הינם, אלו מ 2 הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם אלו שחרוּת וקיום לנצח. הדיו מותנה מפיח להבת נר, שרף עץ, כל מי עפצים, גומא וממרכיבים דנדשים.

בלאי טבעית על ידי הקלף או שמא הדיו עומד להעלות בדרגה ספר מקצוע קפדני לומר אומנות שלילי, מפאת דהיית סימבולים עד תוים, או שמא שחיקת הדיו מבין הקלף. ספר מלאכה שכזה דינו גניזה.

עכשווי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עבודות ספרי מלאכה, תפילין ומזוזות
דיני המלאכה והכתיבה של עיתון התורה הם המורכבים והחמורים עד מאוד מבין תשמישי הקדושה ביהדות. עבודות עיתון התורה מתנהלת בידי גורם שהוכשר לתופעה זו במיוחד, שנקרא סופר סת"ם. טקסט התורה עשוי להיפסל בגלל בעיות שונות שהנפוצות שהינם הינן טעות בכתיבה, מילה חסרה או גם מיותרת או אולי מילה שכתובה במידה לא אמין ומקצועי. בספר תורה רע לדעת ברוב הפוסקים אסור לפנות בציבור, ויש לא מעט לתקנו אם הדבר מוצלח. על פי הרמב"ם יש את עשרים התעסקות שפוסלים את אותן ספר התורה, וכן אם אחד מהם מושם כש, מהווה יוכרז "כחומש מבין החומשין שמלמדין שבהן התינוקות ואין ש קדושת ספר עבודה שאסור קורין ש ברבים"[5].

שכזה המנהגים המפורסמים בימינו בהכנת טקסט אומנות היא ווי העמודים, ולפיו כמעט כל עמודה בספר מתחילה מגיעות ו', מעבר 5 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

עיתון מקצוע חיבר ספרדי מתויג
שהמזוזה לתייג את שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה ש לתייג ואלו את אותן הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כל לתייג.

דרכי התג הנפוצה הוא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, ואם עשה את אותן התגים ללא ראש, כשרים.

בתגים אין את אותם הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו במידה נדבקו התגים מותר להפרידן.

טוב לספרא ערב התיוג: "אני מתייג לשם קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג שם השם: "לשם קדושת ה'", אלו מ זרה אמר תקין ואסור שיהיה מעכב.

מיקום שלושת התגים: האותיות ש' ע' ט' : אל מעבר הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי על ידי האות.

מצווה מצד המובחר לתייג שיש להן דיו של ס"ת, אילו והיה אם תייג בעט רפידוגרף גם כשר, אפילו שהתיוג יוצא קצת דהוי. נמצא עטים כשרים[6], ויש מקום אינן כשרים.

באופן מחסור תגים וגילו אודותיו במרכז קריאת התורה, אין כלל להוריד ספר אומנות מיוחדת שונה, וקיים לתקנו בעתיד. ואם אין שום תגים בכלל, שלא ספר מקצוע מיוחד נפרד, הצבע אומנות טוב בדיעבד ומותר לקרא כש ולברך לתכנן אותו.

תיקונים בספר אומנות
יש את רע מאוד בספר מקצוע מיוחד, למשל שחסירה אות או אולי יתירה אות, או שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לתקן, שכן בספר אומנות מיוחדת אינם ש שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם מצויים הפסול בליבם קריאת התורה מוציאין עיתון עבודה שונה.

במידה יש את פיסוק של שכתוב, באופן שונה צורתה ונראית כשתי סמלים כגון: מ' שנפסקה באמצע ונראית דוגמת תווים כו, מוציאין ספר מקצוע מיוחד אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל להוריד את אותו הספר מקצוע, ויתקנו עם גמר הקריאה.

חק תוכות
באופן האות נוצרת באמצעות מחיקה ואסור שיהיה על ידי כותב, לפניכם זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, דוגמת תוכנן ו' במקום י' לא קיים לגרד אחר חלק ממנו שלמטה בקרב הו' כדי שיהיה זה י', וזאת משום שהי' נוצרה על ידי מחיקה ולא בידי כתיבה. הנושא נרכוש יידע מהפסוק "וכתב לה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ואינו חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הוא בית הדין וכדלקמן לספרא תורה.
תכנון טקסט תורה
התורה מהווה עיתון המצוות, החוקים והחכמות שניתנו לעם מדינה במדבר סיני מתוכננת לאחר העמדתם לעם השם.

התורה במכילה את אותם כוונה השם שלו המתומצת ברבדים ותתי שטחים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, אשר למטרת הבנתם וידיעתם בזמן האחרון עמלים חכמי ארץ שנים, ויתכן שאף יותר מידי ימיהם ישירות. התורה מהווה המתנה החביבה והגדולה ביותר ממה שנתן בורא עולם לאנושות אירוע. והינה נחשבת ומוערכת אחרות וכדלקמן אם תשאלו אותי הקב"ה שבראה בנוסף תקול לבריאת אמא אדמה. התורה מספקת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ניתוחי לייזר להסרת משקפיים על-תבונית וידיעת השם בתקופת המגוונות עסקם בשערה. מכורח חיוניות אומנות מיוחדת, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים עד ל עד מאוד.

בגלל מערכת מיגון העצום, ומכוח מצות למוד אומנות, כל יהודי מאמין מקפיד להגות בה כל כך זמנים כפי כוחו. לומדיה מעידים על אודות עצמם כיוון הדרכת יום יומי גורם חיוך אשר ומרומם בו. התורה וקיום מצוותיה הנו היא הסיבה לעיקר השכר בעולם ה-3.

הינה נמסרה מחולקת במלואה לשני תוספות מהותיים "תורה שבכתב" שכוללת את אותם התורה שהמזוזה נכתבה בידי איתן רבינו גדול הנביאים ושאר חלקי הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה רק את החוסרים ומשלימה את אותם הבנת התורה שבכתב.

בתורה מושם תרי"ג מאנשי מקצוע, המחולקות לרמ"ח (248) המצווה של "עשה" ושס"ה (365) המצווה של "לא-תעשה". חלה חלוקה רוחבית אחר, מצד מאנשי מקצוע בקרב גורם לחברו ומצוות שבין משאב לחדר.


תוכן עניינים
1 חלקי התורה
2 מושלם התורה
2.1 תחומי האמונה
2.2 בריאת האתר בטבע
3 פסקי הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
החלקים של התורה

עיתון מקצוע כתוב אודות קלף, הספר הקדוש מאוד בתורה.
בתורה 10 עולמי על ידי ספרי קודש

התורה שבכתב - היא קבצי המלא שלושים ספרי עיון, ששמו מייצג בראשי תיבות את כל שלושת חלקיו: מקצוע, נביאים וכתובים. הוא בסיסי כתבים מגוונים המצויינים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את תולדות העולם מיום בריאתו, ומתמקד בתולדות שיש להן מדינת ישראל עד לתחילת את החיים של בית נספח. וגם הנו מקיפה קובצי חוקים ומצוות, דברי מוסר, פתגמים וכדומה.
התורה מהווה החלק המקודש עד מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה באמצעות משה , ונביאים וכתובים נכתבו בידי נבואה באמצעות נביאים שונים בתקופות מתחלפות .
המשנה - קובץ על ידי ההלכות החוקים והמצוות. הנלמד על ידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך על פי המסורת הקרוי מקצוע מיוחד למשה מסיני איש מפי איש המקצוע כל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר ללמוד את אותם העברה של ההלכות בע"פ שהן לא ישכח על כן כתבה כתורה שבכתב. הינה נכתבה בארצנו, בלשון הקודש בניב נפרד מזה שמוכר מצד התנ"ך, הקרוי לשון או לחילופין "עברית משנאית".
התלמוד - אשר בו נרכוש יידע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכות ואגדה חדשים. היא בעצם נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בבבל, באמצעות האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית הישראלית בגליל, באמצעות האמורא רבי יוחנן.
משני התלמודים מבוססים הכול על גורם פרשני והלכתי שאספו לאורך התקופה בחברה בה ישנו כל בן אדם מה הם. נוסף הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. ברוב הלימודים בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו מעתה ואילך ספרי הלכות רבי אפקט שבהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י כלים וכולי. ספר ההלכה הראשוני שפוסק באופן ישיר מן התלמוד הוא 4 טורים (רבינו יעקב בנו בקרב הרא"ש) ועליו חיבר מרן רבינו יוסף קארו את אותן חיבורו דירת המגורים יוסף של הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - ספר הלכות המסכם את אותם קובצי הפרשנות והספרים המגוונים ש נכתבו בדבר התלמוד.
ספרי עיון בולטים נוספים: • ספר הזוהר • משנה עבודה לרמב"ם • ספרי הקבלה
סמיך התורה

יסוד הדת הוא האמונה בא-ל האחד והיחיד
עיקרי האמונה
המפורסמת ביותר הינה רשימתו בידי הרמב"ם המכילות שלושה 5 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ואסור שיהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בקרב תורת איתן. בין העיקרים הנוספים מפורסמות האמונות בתחיית המתים, ברחבי העולם ה-3 ובמשיח.

כזו הביטויים המזוהים מאד אלו שיש להן האמונה היהודית, שהוא סמל שהיא פסוק בתורה, הינה "שמע מדינה, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה כביטוי לאמונה בייחוד השם שלו, כאמצעי לזיהוי אל מול יהודים מאפיינים, והשמיעו אודותיו כאות לדבקותם בתורה, ואף מזמן מוות על אודות קידוש שמו.

בריאת הבריאה
בספר בראשית מסופר איך נברא הבריאה בשישה זמן ניכר. בנוסף אליהם מתואר ימים שביעי אשר בו שבת ה' ממלאכתו. מניין התקופה בו היא בעצם לבריאת הבריאה (שנה קודם בריאת כלי הראשון), על-פי בהתפשרות על המופיע בספר מבנה תבל (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). השנים נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו מהווה השנה ה-5,776 לבריאת הבריאה , על-פי גובה התשלום האלה.

במהלך המתואר בספר בראשית, נברא אלו אחרון ביממה השישי, ככתר העולם במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו מתבצע ימים רבים מספר שבע ניצנים שהייה (יום השבת). אחרי חטא מעץ הדעת גורש מי מגן עדן, וכך התחילה שושלת כל מי.

לפי קונבנציונלי מחכמי ופרשני התורה, ובינהם הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור הטבע וגן העדן האף היא בעצם בסוד "מעשה בראשית".

פסקי הלכות

תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) 6 חומשי מקצוע מיוחד, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום טוב, קופסה אצל אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – הלכה
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי מקצוע מיוחד, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל כאן - המשנה והתלמוד, מורכבות רק את ההוראות ההלכתיות של התורה הרבנית, המצוות. וברוב הדרכת התורה הנו דיון ופירוש אצל המצוות. עם גמר חתימת התלמוד נכתבו ספרי פסקי הלכות הכוללים פסקי הלכות ומנהגים בלבד (שלא כגון התלמוד אייפון שלו הסופי גם " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדו דברים שאינם נוגעים להלכה) ובינהם "ספר הלכות גדולות" שנכתב בימי הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון הראשונים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולם מסתמכות הכול על טענות התלמוד ומחלוקותיהם נוצרו בזכות פירושים מיוחדים אותם.

בהיעדרו בקרב נכסים דין הרחב, מאפשר התורה היא החכם עד הרב הצדיק. היא בעצם וכדלקמן ממונה הכול על תחזוקת הקהילה, הכול על הנהגתה הרוחנית ואודות פסיקת הלכות וקיום בית הדין, בנושא אישות, גיור וממונות.
יצירת שכתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את כל ספר התורה, דוגמת יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים על אודות עורות חיות, והאם כתבם על שכבה שונה כנייר או גם עור סקי הינם פסולים. דין הגיע נרכוש יידע כהלכה למשה מסיני[1]. והן בקבוצת העורות, מותרים לקיום הקלף קל עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן תמיד במין בעל חיים שלכם, ואף חיה ממין הכשר לאכילה שהיא עצמה אסורה באכילה, כנבלה עד טרפה, מותר לספר בדבר עורה טקסט מקצוע מיוחד. הכול על עור סקי על ידי דגים לא כדאי לספר טקסט אומנות מיוחדת, מפני בעלי זוהמא[2].

ע"מ לסגנן את אותם עור הבהמה לכתיבה, יש לעבדו. העיבוד מבצעים על ידי נתינת ידינו בסיד או אולי עם חומר אחר (כעפצים) השואב מן עורינו את אותה הנוזלים המצויים אותם, וכך עורינו מסוגל להתקיים שנים רבות עדיף שלא יהיה להירקב. העיבוד בסיד הנו הנהוג ברוב קהילות ארץ, ועיבוד בעפצים נוהגים במדויק של יהדות תימן.

השינויים העיקריים של שני רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: היד כמעט אך לא נמלח, והסיד היא בעצם בערך המשאב העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה מהווה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות על גביו ניזוקות במגע בעלויות מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם חומרי ריסוס חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף לוקח גוון לחמם ומרקמו שנתיים רכים, והאותיות הנכתבות על הפרקט ניזוקות בזול במגע בנות של מים.

העיבוד יכול להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, שלילי.

שרטוט
הקלף ישאר משורטט ערב הכתיבה, והאם נוצר שאין להם שרטוט לא טוב. את אותו השרטוט יעשו בסיוע מרצע, ומצווה מבין המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינן יכול שיהיה לשמה. מנין השורות היא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבעת שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מבוצעת ככה שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שאין הן לכתוב שלוש תווים מבחוץ לשרטוט, ואם נכתב ע"י בדיעבד באופן כללי מילה מבחוץ לשורה להבא בשבילה - היא כשרה. מוניטין מכובד השם שלו שיצאו אשר ממנו כמה סמלים מחוץ לשיטה שלילי. יצאה אות זכוכית או גם יותר מידי מוניטין ה' מחוץ לשיטה - תקין.

תפירה
בתום הכנת אשר כתוב אל ה הקלף, תופרים את אותה היריעות זו לזו עם גיד. התפירה וכרחה להביא לשמה.

אחר היריעה המקדימה והאחרונה תופרים לעץ חיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במקרה ש מותר למשוח את כל הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה הוא מתייפה הקלף, והכתיבה על גביו פשוטה ומהירה 2 שנים, מקום נחלקו האחרונים והיה אם יש במשיחה היא חציצה של הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים ארציות מאירות פסק שמצווה והידור לומר הכול על קלף משוח, שמרבית אחר לייפות את כל הכתב אינו חוצץ. אמנם וכדלקמן לשיטה היא יש להיזהר לא למשוח משיחה עבה מאוד, העלולה ברבות במועדים להתפורר ולבקע את אותה שכתוב הנמצא על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הינה חציצה בין הדיו לקלף, ועל כן במידה כשיקלפו את אותה המשיחה הדיו יפול- הצבע פסול, אלו מ במידה הדיו בודק דרך המשיחה ונספג בקלף- המעצב תיקני.

כפי שהוזכר, לכתחילה מותקן להחמיר ובשום פנים ואופן מותר שיהיה למשוח אחר הקלף[3], אך בענף שעומדות עיתון משוח, מותר לקרוא אשר ולברך עליו[4].

חיבר סת"ם

דרכי מילים כתב הסת"ם, לאורך דרך דירת המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – כתב סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – יספיק סת"ם
היוצר סת"ם הינה היוצר ובו משתמשים לכתיבת ספרי אומנות, מגילות, מזוזות ותפילין. היוצר זה משמש אחר סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה עד נוצה בדיו סת"ם על גבי קלף. לקובץ טקסט הסת"ם תמונות מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים מעבר תוים מסוימות. חיבר הגיע לא מפוסק או מנוקד. נמצאים משני רמות היוצר חשובים, ערך אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכות למשה מסיני היא שיש לספר את אותם הסת"ם בדיו. החוקים של יספיק הסת"ם מרובים הם, איזה שתי הטענות העיקריות לדיו הסת"ם אלו שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו מותנה מפיח להבת נר, שרף עץ, אלו עפצים, גומא וממרכיבים דנדשים.

בלאי אמיתי של הקלף או לחילופין הדיו מותנה לשדרג טקסט מקצוע מיוחד תיקני לומר עבודה לא טוב, בגלל דהיית סימבולים אם סימני אלפבית, או גם שחיקת הדיו מתוך הקלף. ספר אומנות זה דינו גניזה.

תקנות הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – הכנת ספרי עבודה, תפילין ומזוזות
תקנות המלאכה והכתיבה של טקסט התורה הינם המורכבים והחמורים מאוד נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. יצירת ספר התורה מתנהלת בידי פקטור שהוכשר לכך במיוחד, בשם בעיקר סת"ם. עיתון התורה עשוי להיפסל בגלל כאבים בחזה משתנות שהנפוצות שבם הינן טעות בכתיבה, מילה חסרה אם מיותרת או שמא מילה שכתובה והיה אם לא מדויק. בספר תורה רע לזהות במרבית הפוסקים אסור למצוא בציבור, וישנם לתקנו באופן התשובה ראוי. על פי הרמב"ם יש את עשרים התעסקות שפוסלים את אותו טקסט התורה, ואם אחד מהם קיים אשר, היא בעצם נחשב "כחומש מבין החומשין שמלמדין בהן התינוקות שאין בו וש קדושת עיתון מקצוע מיוחד שאין בו קורין בו ברבים"[5].

כמו זה המנהגים המבוקשים בימים אלו בהכנת ספר תורה היא בעצם ווי העמודים, ולפיו כמעט כל עמודה בספר ראשיתה באות ו', למעט 10 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

עיתון מקצוע חיבר ספרדי מתויג
אשר לתייג רק את שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג ואלה את אותם האותיות "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין לתייג.

דרכי התג הנהוגה היא בעצם קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכמו כן אם עשה את אותם התגים שאין להם ראש, כשרים.

בתגים אין כלל את אותו הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו אם נדבקו התגים מותר להפרידן.

אדיב לספר ערב התיוג: "אני מתייג לשם קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג שם השם: "לשם קדושת ה'", אילו מה אחרת הודיע נורמלי אך לא מעכב.

דירוג שלושת התגים: שכתוב ש' ע' ט' : הצלחת הראש השמאלי. שטח התג היחיד: בשליש השמאלי אצל האות.

מצווה מבין המובחר לתייג במחיר מספיק בקרב ס"ת, איזה מה אם וכאשר תייג בעט רפידוגרף וגם כשר, למרות שהתיוג יוצא מעט דהוי. נמצא עטים כשרים[6], וישנם אינם כשרים.

במידה מחסור תגים וגילו את השיער בלב ליבו של קריאת התורה, אין להנמיך עיתון מלאכה אחר, וישנו לתקנו בעתיד. וכמו כן אם אין כלל תגים כל, שלא קיימת טקסט אומנות מיוחדת נפרד, הספר עבודה כשר בדיעבד ומותר לקרא אשר ולברך הוא צריך.

שיפורים בספר מקצוע מיוחד
ישנם גרוע בספר מקצוע מיוחד, ובינהם שחסירה אות או גם יתירה אות, או שמא שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לתפעל, כי בספר אומנות מיוחדת לא שהמזוזה שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכן אם נמצאים הפסול באמצע קריאת התורה מוציאין טקסט אומנות מיוחדת שונה.

אם נמצא פיסוק מכיוון האותיות, באופן שונה צורתה ונראית כשתי תוים כגון: מ' שנפסקה בלב ונראית דוגמת אותיות כו, מוציאין עיתון אומנות מיוחדת אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין כל לנקות את אותם הצבע מלאכה, ויתקנו שנגמרת הקריאה.

חק תוכות
אם וכאשר האות נוצרת בידי מחיקה ואסור שיהיה בידי כתיבה, היא הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, כמו נבנה ו' בענף י' אסור לגרד את חלק ממנו התחתון אצל הו' על מנת שיהיה זה י', בגלל שהי' נוצרה בידי מחיקה והוא לא בידי כתיבה. הנושא נלמד מהפסוק "וכתב לה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב והוא לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הוא שבית הדין והן לומר עבודה.

הפסול "חק תוכות" חל בין באופן מתחילתה האות לא נכתבה כראוי, מצד שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו על האות וקילקלה את כל צורתה, ובין אם וכאשר נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').

נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה דרכי האות, מותר להוריש ביניהם שאין בזה "חק תוכות".
הפסול "חק תוכות" חל בין במידה מתחילתה האות הן לא נכתבה כראוי, מצד שאות זכוכית שבירה נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו על האות וקילקלה רק את צורתה, ובין והיה אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').

נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר להוריש ביניהם שלא קיימים בזה "חק תוכות".
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר להפריד ביניהם שאסור בזה "חק תוכות".

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *